התמכרות לאופיואידים היא בין ההתמכרויות הקשות והמזיקות, הן בהשפעותיה הפיזיולוגיות ההרסניות, והן בהשלכות על יכולתו של המכור לתפקד ולנהל חיים נורמטיביים, ופגיעה מהותית בקשריו האישיים, המשפחתיים ואחרים.
אופיואידים הם חומרים ממכרים המצויים בתרופות ומשככי כאבים ממשפחת האופיאטים, כמו גם בסמים בלתי חוקיים. צריכת אופיואידים חוקית באמצעות תרופות מרשם מיועדת לטיפול בכאבים כרוניים ובפרוצדורות רפואיות מורכבות הכרוכות בכאב עצבי עז. יחד עם זאת, שימוש מתמשך עשוי להוביל לתלות גופנית ולהתמכרות מזיקה.
סוגי אופיואידים נפוצים
אופיואידים הם חומרים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית, אשר גורמים להפחתה ניכרת של תחושת כאב. בזכות השפעה זו, אופיואידים משמשים לייצור של תרופות מרשם לטיפול בכאבים דוגמת: מורפיום, קודאין, אוקסיקודון ומתדון. השפעת האופיואידים הולידה גם תעשיות בלתי חוקיות של ייצור סמים מקבוצת הסמים הקשים, בניהם: הרואין, מת' ואופיום.
כיצד משפיעים אופיואידים על מערכת העצבים
האופיואידים פועלים על קולטנים במוח, חוט השדרה ומערכות נוספות בגוף, וגורמים לתחושת אופוריה ולניתוק מתחושת הכאב העיצבי. מערכת העצבים בגוף נוטה לגלות סבילות לאופיואידים, מה שמעלה את הצורך במינון גבוה יותר להשגת אותה תחושה. צריכה עקבית והעלאה של המינון לאורך זמן מהוות את הסיבות המובילות להתמכרות לחומר, ולסיכונים שהוא טומן החובו.
איך מתפתחת התמכרות לאופיואידים?
דווקא העובדה שאופיואידים ניתנים במרשם רופא ולצרכים רפואיים, ההתמכרות אליהם קלה, ומתרחשת כאשר המכורים אינם מודעים כלל למצבם ולהשפעה המזיקה של החומר וההתמכרות. הקושי להתמודד עם הכאב שהביא לשימוש באופיואידים מלכתחילה, העלאה קבועה ומהירה של מינונים, ושימוש שאינו תואם את ההנחיות הרפואיות, יוצרים מדרון חלקלק ומהיר בין שימוש לגיטיי ותועלת רפואית להתמכרות.
גורמי סיכון ביולוגיים וסביבתיים
קיימים גורמים רבים המשפיעים על התפתחות של מחלת התמכרות, בניהם: מטען גנטי ועבר של התמכרויות במשפחה, התפרצות של טראומות מן העבר, התפרצות של מחלות נפשיות וקשיי התמודדות, תנאים סביבתיים חברתיים וחוסר בסביבה תומכת, נגישות לתרופות מרשם המכילות אופיואידים וחוסר מודעות להשפעתן הממכרת.
מהם תסמיני ההתמכרות לאופיואידים וסימני אזהרה
מאחר והאופיואידים מגיעים בחלק ניכר מן המקרים בתצורה של תרופת מרשם וניתנים לצריכה חוקית, ההתמכרות לאופיואידים מאפיינת במקרים רבים גם אנשים נורמטיביים, ללא נטייה או כוונה לשימוש בסמים. על מנת להימנע מהתמכרות מזיקה, חשוב להכיר את התסמינים הפיזיים והנפשיים, העשויים להעיד על התמכרות:
- צריך גובר במינונים גבוהים של התרופה כדי להשיג השפעה.
- תסמיני גמילה בעת מחסור בתרופה ו/או ניסיון להפסיק: הזעה, חרדה, תחושת כאב בגוף, הקאות ושלשולים.
- ירידה בתחושת הריכוז ובתפקוד הקוגניטיבי
- תחושת עצבנות ודיכאון
- נדודי שינה וחוסר מנוחה
- חיפוש רופאים ודרכים להשגת מרשמים
- נטייה לשקר לגבי הכאב והצורך הרפואי, במטרה להשיג את התרופות
- חוסר עניין במוקדי עיסוק ועניין שגרתיים: חוסר תפקוד ומחויבות במקום עבודה, אי תפקוד לימודי
- פגיעה במערכות יחסים בינאישיות: זוגיות, משפחה, חברים.
סכנות בריאותיות והתמודדות עם מנת יתר
השפעות ארוכות טווח
שימוש מתמשך באופיואידים מסוכן גם לטווח הארוך, מעבר לנזקים ולהשפעות המידיות. בין הסיכונים שבצריכת אופיואידים והתמכרות לתרופות או לסמים המכילים אותם: פגיעה בכבד ובלבלב, פגיעה במערכת הנשימה, פגיעה נוירולוגית והידרדרות נפשית.
זיהוי וטיפול במצבי חירום
אחת הסכנות הגדולות בשימוש היא צריכה של מנת יתר באופיואידים, אשר עלולה להביא לדיכוי נשימתי ולמוות. כמענה למצבי חירום רפואיים כתוצאה ממנת יתר, נעשה שימוש בתרופה מסוג נלוקסון, תרופה שמשמשת כתרופת חירום לנטרול השפעת האופיואידים. התמודדות עם מכור לאופיואידים במשפחה, עשויה להוביל להיערכות ולקבלת התרופה והדרכה לשימוש בה, לבני המשפחה והמטפלים במכור, במקרה הצורך.
ככלל, בכל מקרה של חשד למנת יתר, חשוב להזעיק את שירותי החירום וההצלה ולהביא את המכור לקבלת טיפול עזרה ראשונה מהר ככל הניתן.
אפשרויות טיפול והתמודדות
מלבד המענה במקרה חירום ובמקרים של מנת יתר, התמכרות לאופיואידים דורשת גמילה מקיפה ומקצועית המשולבת ממגוון מענים וסוגי טיפול:
טיפול תרופתי משולב באמצעות תרופות המפחיתות את הדחף לשימוש, מקלות על תסמיני הגמילה ומרגילות את הגוף בהדרגה לניתוק מו החומר המזיק.
תרופות המשמשות לגמילה מאופיואידים: כמודון, פרנורפין, נלטרקסון.
טיפולים פסיכולוגיים והתנהגותיים
תמיכה במילה הפיזית ובטיפול התרופתי באמצעות ליווי רגשי, טיפול קוגניטיבי-טיפולי (CBT), מעטפת תמיכה והזדהות בטיפול קבוצתי, ובניית מעגלי תמיכה וחוזק ארוכי טווח.
מסגרות טיפוליות ותמיכה קהילתית
הטיפול בהתמכרויות נעשה במספר סוגי מסגרות, ולעתים בשילוב בניהן: מרכזים אמבולטוריים לטיפול יום, מרכזי גמילה סגורים (אשפוזיות) וקבוצות תמיכה.
עמותות הדרך, מהעמותות הוותיקות בישראל מפעילה רשת מרכזי גמילה לטיפול בהתמכרויות, פועלת למתן ליווי, סיוע והשתלבות במרכזים ותכניות גמילה, לשיקום מכורים ולבניית אופק תעסוקתי, משפחתי וחברתי, שיבטיח את הצלחת תהליך הגמילה ופתיחת הדלת לדרך חדשה.
תהליך הגמילה
תהליך הגמילה מתבצע לאחר היכרות, אפיון ואבחון של עומק ההתמכרות, צרכי המכור ומצבו הרפואי והרגשי. ככלל, תהליך גמילה יתבצע במספר שלבים, בליווי מקצועי ומקיף בעל אחד מן השלבים:
- שלב הגמילה הפיזית– ניקוי מלא ומוחלט של החומר מן הגוף, לרוב במסגרת אשפוזית ובסביבה המנתקת את המכור מן הגישה לחומרים המזיקים. שלב זה צפוי להיות מלווה בתסמינים גופניים קשים, ומתבצע בליווי רפואי ותוך שימוש בטיפול תרופתי משולב להקלה על תסמיני הגמילה.
- טיפולי נפשי ורגשי- טיפול מקיף הניתן לאחר ניקוי הגוף והשיקום הפיזי הראשוני, במסגרת אשפוז או בקהילה. שלב זה עוסק בהכרה בהתמכרות כמחלה, בהעמקת ההבנה של גורמי ההתמכרות, לקיחת האחריות ובניית החוסן הרגשי להתמודדות עם אתגרים וחיים ללא הסם.
- שיקום והשתלבות מחודשת- הצלחת הגמילה כרוכה בבניית חיים חלופיים ומטרות שיהוו את המוטיבציה ויזינו את החוסן הנפשי של המכור. שלב השיקום הוא שלב מתמשך העוסק בבניה מחודשת של קשרים ומערכות תמיכה, מקום עבודה ו תעסוקה, מגורים עצמאיים, קשרים בין־אישיים ומשפחתיים.
הדרך להחלמה ממחלת ההתמכרות מתחילה בבקשת עזרה
התמכרות לאופיואידים היא מחלה קשה ובעלת השלכות רבות, אולם אינה מחלה חשוכת מרפא. מדובר במחלה שניתן וצריך להירפא ממנה ולהשתקם, באמצעות סיוע מקצועי של גורמים מנוסים בטיפול בהתמכרויות בכלל, והתמכרות לחומרים מזיקים בפרט. תהליך הגמילה מאופיואידים משלב בין יצירת סביבה בטוחה ותומכת, נטולת גירויים והשפעות מזיקות, שילוב של טיפול תרופתי מתאים, ליווי רגשי ומעטפת תמיכה.
שאלות נפוצות
ניתן לזהות התמכרות לאופיואידים על ידי שינויים התנהגותיים של המכור, סבילות לחומר שמולידה צורך במינונים גבוהים יותר ויצירת תלות בחומר לתפקוד יום יומי.
צריכת אופיואידים ממכרת באופן מיוחד ותסמיני הגמילה עשויים להיות קשים, מה שהופך את הסיכויים לגמילה עצמית לנמוכים במיוחד.
צריכת אופיואידים ממכרת באופן מיוחד ותסמיני הגמילה עשויים להיות קשים, מה שהופך את הסיכויים לגמילה עצמית לנמוכים במיוחד.
צריכה מתמשכת ו/או בלתי מבוקרת של אופיואידים עשויה להוביל לצריכה של מנת יתר, וכתוצאה מכך לפגיעה באיברים פנימיים, לדיכוי נשימתי ואף למוות.
צריכת אופיואידים מומלצת במצבים רפואיים ובהמלצת רופא בלבד, תחת מעקב רפואי, שימוש אחראי בהתאם למינונים ולהנחיות הרופא, שקיפות מלאה ושיתוף גורמי הטיפול בהשפעות ובהיקף הצריכה, ולתקופה מוגבלת בזמן בלבד.